חיפוש

הונאת הקנביס הרפואי

שקיות אטומות עם תפרחת לא אחידה, ריסוסים, הקרנות והדברה, מחירים גבוהים במיוחד, רופאים שאינם יודעים כלל מה הם רושמים ברישיון ורוקחים חסרי ניסיון שממליצים לחולים לרכוש 'חתול בשק' – כך נראה שוק הקנביס הרפואי בישראל בשנת 2022. אחרי 15 שנים בתחום, למרות ההתקדמות המרשימה, לכאורה, ולמרות כמות רישיונות רפואיים גדולה במיוחד, הפכה ישראל, שנחשבה לחוד החנית בתחום לפני כעשור, מדשדשת הרבה מאחורי העולם המערבי בכל הקשור לקנביס רפואי ולמוצריו. חוות דעת אישית של מטופל ותיק בקנביס רפואי.


בתור מי שמחזיק ברישיון רפואי לשימוש והחזקה של קנביס מזה כ-15 שנים, עוד מהתקופה בה היה מחולק בחינם למספר מצומצם ביותר של בעלי רישיונות רפואיים בחצר קטנה ברחוב פנקס בתל אביב, חשוב לי לעשות מעט סדר בתחום בו נראה שלאיש כבר אין מושג ירוק.


למרות אשליית השפע, הגידול בכמות הרישיונות והפתיחות המוסדית, בתחום הקנביס הרפואי, או אם לדייק – בתחום הקנביס במרשם רופא, עדיין קיימים כשלים רבים. בתור מי שהקנביס כבר הציל את חייו, ובתור מי שחקר בעצמו ועל גופו את הנושא, את המינונים, את יתרונותיו ואת השלכותיו של הצמח, לחיוב ולשלילה, חשוב לי לשפוך מעט אור על נושא שבו נראה שהבורות שולטת - תחום בו יש כבר יותר "מומחים" ממטופלים. אגב, אותו השמן המרוכז שהציל את חיי כאשר נגמלתי מאופיאטים, מתרופות ביולוגיות, מהורמונים ומסטרואידים, אותו מיצוי תפרחות הקנביס המכונה "שמן ריק סימפסון", אינו חוקי בישראל גם תחת רישיון ומרשם, והפקתו עדיין גובלת בתחומים האפורים של החוק.


נתחיל בכך שאין דבר כזה "קנביס רפואי". קנביס, מריחואנה, או גראס - לא משנה איך תקראו לזה, כי מדובר בדיוק באותו הצמח ממשפחת הקנאביים – עשב גבוה עם עלווה שנראית קצת כמו כף יד פתוחה המכילה בין חמישה לשבעה עלים משוננים בקצהו של כל ענף. בעוד שבצמח עצמו כמעט ולא נעשה שימוש, הרי שהתפרחות שלו עדיין נחשבות ל'צמח המריבה'.

לעניות דעתי - קנביס אינו מרפא. בדיוק כמו יתר התרופות שנוטלים בני האדם, גם הקנביס בסך הכול תומך ביכולתו המופלאה של הגוף שלנו לרפא את עצמו. הקנביס בסך הכול מסייע ומעודד אותו לעשות כן.


קנביס, למעשה, הינו צמח עתיק יומין בו עושה האדם שימוש למטרות רפואיות ואחרות כבר משחר ההיסטוריה, ואף מוזכר בתנ"ך ("קנה בושם"), ונראה שהוא לא הולך לעזוב אותנו בשנים הקרובות. בעבר היו לצמח שני מינים עיקריים, מובחנים ומובהקים – סאטיבה, שהשפעתו העיקרית הייתה פסיכואקטיבית ובאה לידי ביטוי בצמח דקיק וגבוה, ואינדיקה, שהשפעתו העיקרית הייתה גופנית ובאה לידי ביטוי בצמח רחב עלים ונמוך, אך במרוצת השנים, ולאחר אלפי שנים של הכלאות, זיווגים והתאמות מיוחדות, אותה החלוקה הקלאסית כבר אינה רלוונטית, היות וכל זן שקיים בשוק בימינו הוא למעשה שילוב והכלאה חוזרת ונשנית של השניים, באחוזים כאלה או אחרים. בדיוק מהסיבה הזו שני זנים שונים בעלי אותם אחוזים של חומרים פעילים יכולים להשפיע בדרכים שונות על כל מטופל ומטופל, וזה עוד לפני שנגענו בעובדה שבאופן טבעי כל אחד יגיב קצת אחרת לכל חומר.


שנים רבות עברו מאז החל חתן פרס ישראל, הפרופ' רפאל משולם, לחקור את הצמח ואת רכיביו, והעולם כולו עדיין מנסה להבין את סגולות הצמח המסתורי ולרדת לשורשיהן. גם בימינו, למרות שהצמח כבר מוכר, נפוץ וידוע, המחקר עליו נמצא רק בחיתולים. כבר בשנת 1964 הצליח פרופ' משולם לבודד את הרכיב הפסיכואקטיבי שבצמח, הרכיב המכונה טי.אייצ'. סי, אך נראה שמאז ועד היום השיח בנושא עדיין סובב בעיקר סביב אותו הרכיב, גם כאשר המדע כבר הצליח להגיע למסקנה שבאותו הצמח קיימים כ-150 חומרים פעילים, פיטו-קנבינואידים, לפחות.


כשלושים שנים לאחר מכן הצליח פרופ' משולם לגלות גם את המערכת האנדו-קנבינואידית, סדרה של קולטנים שקיימים בגוף האדם ומותאמים, כמו כפפה ליד, עבור אותם רכיבים צמחיים, אך רק לאחרונה ההתאמה של כל זן למצב רפואי ספציפי מתחילה לתפוס מקום במחקרים, בזכות חברות התרופות הגדולות, שמנסות בדרכן לגזור קופון על צמח שעלות גידולו היא אפסית. בהמשך, אגב, הצליח משולם לבודד רכיבים נוספים מהצמח, כמו למשל ה-סי.בי.די המפורסם, עליו עדיין מתענג העולם כולו כרכיב אנטי-דלקתי ואנטי-סרטני, למרות שהשיח על אפקט הפמליה כבר הולך וצובר תאוצה.


במעבדתו של פרופ' מאירי כבר הגיעו למסקנה שהקסם נמצא בשילוב הרכיבים, מה שמכונה בעגה המקצועית פולי-פרמקולוגיה, והם אפילו מתיימרים לספק תרופה מבוססת קנביס לטיפול בלוקמיה כבר בעוד כשנה. זאת אומרת שבמקום תרופה אחת שנלחמת בגידול, ותרופה אחת נוגדת כאב, תרופה נוספת לשיפור התיאבון ותרופה רביעית נגד בחילות, מסוגלים היום המדענים לברור זנים ספציפיים של קנביס, אשר שילוב החומרים הפעילים שבהם מספק מענה וכיסוי טיפולי ליריעה כולה, ולא רק לבעיה אחת או לסימפטום אחד. כך, מציאת הזן הספציפי לכל מחלה או תסמין הפכה למרוץ עולמי בו בעלי הממון הם אלה שמחזיקים את התרופה בידם והם מוכנים למכור אותה, או את הפטנט שמאחוריה, לכל המרבה במחיר. בישראל, אגב, גם בעלי רישיונות לצריכה ולשימוש אינם זכאים לגדל את הצמח.


האבסורד הוא שמשרד הבריאות, אותו המשרד הממשלתי שאמון על בריאות הציבור, מצד אחד רואה ומכיר בערך הרפואי שגלום בצמח הקנביס, וכראייה לכך אישר כבר מעל למאה ועשרה אלף רישיונות פעילים לצריכתו, אך מהצד שני עדיין לא משכיל לסווג את החומר כתרופה או כחומר בעל ערך רפואי ולכן לא פועל להוצאת מרכיביו של הצמח מפקודת הסמים. למעשה, בזמן שבכל העולם השיח על אי-הפללה או לגליזציה של הצמח מככב בכל פינה, במשרד הבריאות הישראלי, כמו גם במשרד החקלאות, עדיין לא מצליחים להבחין בין צמח הקנביס לבין אחיו, צמח ההמפ, שאולי דומה לו מבחינה חיצונית אך בהיעדר הרכיבים הפסיכואקטיביים או הרפואיים שבו, משמש בעיקר לתעשיית החבלים והמספוא ויכול להוות תחלופה נפלאה לשימוש בבמבוק או בפלסטיק. כך, מצד אחד אמנם מספק המשרד מזור לחולים רבים, בתואנה של טיפול חמלה, אך מהצד השני מגביל את השימוש והצריכה בחומר לתפרחות המיועדות לאידוי או עישון או למיצוי מהול באיכות ירודה, בזמן שבכל העולם ניתן לרכוש מוצרים רבים מבוססי קנביס בכל קופי-שופ, חנות פארם או רשת למכירת קנביס. בהן, אגב, יכול הצרכן לבחור את הזן בו הוא מעוניין, בשקיפות מלאה, ובכמות הרצויה לו.




רצף שמצף

עובדה בעייתית נוספת שקיימת בשוק הקנביס הישראלי היא היעדר הרצף טיפולי. בזמן שכל הרופאים יסכימו עם העובדה שתרופות לא מחליפים בכל שבוע, בטח ובטח לא כשהן עושות את העבודה, בשוק הקנביס הרפואי, זאת אומרת, בשוק השחור הממוסד של הצמח האסור, מתחרות עשרות חברות על ליבו של הצרכן, על כיסו ועל בריאותו. כך, היבואנים החדשים מנסים בכל חודש לחדש ולהציג זנים עתירי טי.אייצ'.סי או סי.בי.די, ומציגים תפרחות יוקרתיות בעלות שמות מסקרנים, שמגיעות ארוזות בתוך קופסאות מעוצבות ואטומות, אשר בניגוד לתרופה, עד שלא תפתח את השקית שרכשת במיטב כספך, לא תדע באמת מה קיבלת. זה אולי מתאים עבור שימוש מזדמן לשעות הפנאי, אבל עבור מוצר בעל ערך רפואי הייתם מצפים לאחידות ולרצף טיפולי, מה שלא קיים בימינו. שלא נדבר על כך שהמוצרים מגיעים באריזות אחידות של 10 גרם, ובזמן שרוב הרישיונות מוגבלים לעשרות גרמים בלבד לחודש, הרי שלכל "מנה" של תרופה יש משמעות. וזה עוד לפני שדיברנו על גיזום לא נכון של תפרחות, ענפים או זרעים שנכללים בשקיות גם כן ומשפיעים על המשקל של התוצר הסופי.


אגב, גם אם אתה מצליח כבר למצוא, באופן עקבי ורציף, את הזן שעוזר לך הכי הרבה, זה שמתאים למצבך הרפואי או הנפשי, אין בכך כל הבטחה שהוא גם יעשה את אותה העבודה בכל פעם. לא רק שישנם הבדלים בין אצווה לאצווה, לפעמים באחוזים גדולים ומשמעותיים, הרי שלא תמיד ישנה אספקה רציפה של אותם הזנים. קצת כמו שבכל פעם שתבואו לרכוש את הכדור ללב או את התרופה לסוכרת, יציע לכם הרוקח תרופה אחרת לגמרי ויטען שהיא עושה כמעט את אותו האפקט. הרי לא רק שמדובר במעשה לא מוסרי, לא אתי, או לא מקצועי, לדעתי הוא אפילו אינו חוקי. המזל הוא שמגראס אנשים לא מתים, בזמן שמכל כדור אחר הסיכון לתמותה או לתופעות לוואי קשות גדול הרבה יותר. בגלל זה כנראה גם רבים מהמטופלים בקנביס מתייאשים מהר מאוד בדרך ומוותרים על התענוג, כמו גם על איכות החיים.





רפורמה? רע פורמה!

בעקבות הרפורמה האחרונה שביצע משרד הבריאות, במטרה למנוע אספקה של תפרחות קנביס נגועות בעובש או בבקטריות, מהסוג שעלול להיות מסוכנות לצרכן הרפואי, מחייב המשרד להעביר כל אצווה של תפרחת תהליך של 'פסטור קר' במרכז הגרעיני שורק. לפני כן, אגב, בזמן הגידול, "מפנקים" את הצמחים בסוגים שונים של חומרי ריסוס והדברה שחלקם אסורים לשימוש אפילו בשוק החקלאי. בעוד שההשלכות אינן מטרידות את גורמי משרד הבריאות, מדווחים המטופלים על שינויים בהשפעת החומר, כמו גם תופעות לוואי נוספות, מה שהוביל את מרבית השוק לייבא מוצרי קנביס שמגודלים בחו"ל ובכך לייבש אט-אט את שוק הקנביס המקומי, אשר אליו ואל הזנים שגידל במשך שנים התרגל כבר השוק הרפואי. לפתע הזנים הוותיקים שהיו מגודלים בישראל נעלמים מהשוק ובמקומם הוא מוצף בזנים מיובאים רבים שנמצאים כאן היום אבל ספק אם יהיו גם מחר.


עכשיו, זה לא רק שהרוקחים או הרופאים אינם יודעים באמת כיצד להתאים זני קנביס למצבים רפואיים או נפשיים, הרי שבשוק הזה, שקיים כבר תקופה ארוכה, קיימים לא מעט שרלטנים, יועצי אחיתופל או מומחים-בין-לילה ש"יודעים" להמליץ על זנים לפי גודל התפרחת, הריח של השקית, הצבע של השמיים או התרופה שעישנו קודם לכן, אבל היות ועל כל אחד ההשפעה של הקנביס אינדיבידואלית לחלוטין, כל ההמלצות הללו מיותרות במקרה הטוב וגובלות בסכנת חיים במקרה הרע. לכן המלצתי היא פשוט להמשיך ולנסות, לפחות עד שמגיעים לזן אחד שמיטיב כמה שיותר איתך ועם מצבך, כי מהניסיון שלי, זן שיעורר אדם אחד ויסייע לו לעבור את היום נטול כאבים עלול להרדים את האחר מהר מאוד, וזן שירגיע אדם אחד עלול לעורר חרדה או חוסר שקט אצל אדם אחר. הסוד הוא ניסוי וטעיה.





אליה וקוץ ריחני בה

אנחנו נוטים להתייחס לקנביס כאל שם קוד לתרופה אחת, אבל אפילו המדע כבר מבין שמדובר בבית מרקחת שלם, בקונצרט של תרופות שטמון בתוך מאות הזנים הזמינים בישראל לבדה. השאלה היא האם היית מסכן את בריאותך ובולע את התרופה רק בגלל שהשכן המליץ לך עליה? או המוכר בחנות? אני לא בטוח. נכון, אפשר לטעון שחכמת ההמונים יכולה לשחק פה תפקיד מסוים, אבל בשביל לצבור מספיק נתונים יש צורך באספקה קבועה ויציבה של החומר הנבדק, ועל הבעייתיות הזו כבר הסכמנו.


עכשיו, בזמן שרוב העולם כבר מתחיל להתפכח ולהבין שמעבר לטי.אייצ'.סי, הרכיב הפסיכואקטיבי שבצמח, יש לקחת בחשבון שקיימים בו עוד מאות רכיבים אחרים - קנבינואידים, פלבנואידים, טרפנים וחומרים נוספים, אשר השפעתם על גוף האדם עדיין נבדקת, בישראל כמעט ואין שום התייחסות לכך, גם אם הם מצוינים על הקופסה.


כמות הרישיונות הרפואיים לקנביס בישראל כבר עברה את רף ה-100,000, אך הבורות והאטימות בתחום עדיין בשיאן וגם כאשר אתה כבר אוחז בידך ברישיון הנכסף, אין לך ממש עם מי לדבר או את מי לשאול שאלות פרקטיות בנושא. הרופאים, גם אלה שכבר ממליצים על קנביס ולא מסלקים אותך מהמרפאה ברגע בו אתה מזכיר את המילה האסורה, ברובם אינם מבינים דבר וחצי דבר בתחום, אך באותה נשימה מבינים גם שיתכן והתועלת שבשימוש בקנביס עולה על החסרונות. בלית ברירה הם רושמים המלצה, מעבירים אותה ליק"ר, יחידת הקנביס הרפואי שבמשרד הבריאות, ואז המטופל, ברוב המקרים, זוכה לקבל את הרישיון, במינון חסר - מינון נמוך במיוחד וכזה שאינו מספיק לטיפול רפואי מיטבי. כל שינוי של תנאי הרישיון – שינוי כתובת, מינון, ריכוז או אפילו מעבר מתפרחת לשמן מחייב הגשת בקשה חדשה, אישורים רפואיים, טפסים וטבלאות ובעיקר המתנה של שבועות או חודשים בין שינוי לשינוי. במצבים בהם היק"ר לא מאשרת את הבקשה, מסיבות עלומות ששמורות להם בלבד, עלולים לקחת שבועות ארוכים עד שתדע על כך, אם מישהו בכלל יטרח לעדכן אותך בכך, ואפשר לשכוח מהאפשרות לערער על ההחלטה שאף רופא לא עומד מאחוריה. כבר הזכרתי שמי שמנהל את היחידה הוא בסך הכול רוקח מדופלם?


במקרים רבים מגיע אותו מטופל לבית המרקחת, עם הרישיון החדש שקיבל, ולאחר התייעצות קלה עם הרוקח, בוחר בקופסא צבעונית ומעוצבת, נפרד מהון קטן ומקבל שקית אטומה המכילה תפרחת מיובשת של צמח המריחואנה, סיגריות מגולגלות מראש או בקבוקון של שמן מרוכז שעבר דילול. או אז מוצא את עצמו המטופל לבד לגמרי, שכן ללא ניסיון עבר או היכרות עם הצמח, השימוש הראשוני עלול להיות מרתיע, מפחיד, מתסכל ומבלבל. גם אם החליט המטופל לעשות שימוש בשירותיהם של חברה מייעצת או מלווה, ברוב המקרים יהיה עליו להתנסות בעצמו, להבין את ההשפעה על הגוף שלו בצורה עצמאית ולשאוף, עם הזמן, למטב את האפקט הרצוי ולאתר את הזן המתאים ביותר עבורו. איש לא ילמד אותו מתי מומלץ לעשן או מתי לא, האם בכלל מומלץ לעשן או שעדיף לאדות, ובאילו טמפרטורות, ובעיקר מה ההבדל בין צריכה קבועה של קנביס לבין שאכטה חד פעמית. גם בכל הנושא של נהיגה תחת ההשפעה רב הנסתר על הגלוי, ובניגוד לחומרים אחרים, לא קיימת תקנה אחידה וברורה בנושא.





שוק שחור לתרופה ירוקה

שוק הקנביס הרפואי בישראל בשנת 2022 מוצף, ולאו דווקא לטובה. לפעמים נדמה שכמות הזנים המוצעים לרכישה כבר תואמת את כמות המטופלים עם רישיון, למרות שאף אחד לא באמת יודע להגיד כמה זנים זמינים לרכישה בכל רגע נתון. משרד הבריאות, באחת הרפורמות האחרונות שעשה בתחום, חילק את התחום לארבע רמות של ריכוז, קצת כמו מקדונלד'ס, רק שבמקום להציע מנת צ'יפס או קולה בכמה גדלים, מציעים לך כאן תרופה בארבע רמות - חלשה, בינונית, חזקה ו"פורטה". ניסיון שרלטני ומעורר רחמים לעשות סדר בתחום הפרוע יותר מהמערב של פעם. מיותר לציין שבתוך כל רמה של תרופה קיימים זנים רבים לרכישה, כאשר לכל אחד מהם יכולה להיות התוויה אחרת לחלוטין, אפקט שונה ומחיר אחר. מיותר לציין שגם לאחר אותה רפורמה נכנסו למגוון עוד כל מיני רמות כלאיים של זנים שפשוט לא התאימו לאף אחת מהרמות שאישר המשרד.


הבעיה נעוצה בכך שמתוך קרוב ל-150 קנבינואידים שונים שקיימים בתפרחת, המשרד מתייחס לשניים בלבד. נכון, לעיתים מוזכרים גם מרכיב שלישי או רביעי, סי.בי.אן או סי.בי.ג'י, אך לרוב מדובר באחוזים זניחים שלהם, אם הם כבר זוכים לציון על גבי האריזה. בזמן שהשוק כבר מצליח לייצר שילובים שונים של ריכוזים, עם יחסים משתנים בין שני החומרים הקבועים שנבדקים בכל אצווה - הטי.אייצ'.סי והסי.בי.די, שני רכיבים שברוב המקרים לא עוברים את סף 25 האחוזים גם יחד, נותרת השאלה המהותית על השולחן - מה נמצא ביתר 75 האחוזים שאנו צורכים בכל שאיפה? תשובה לשאלה זו אפילו משרד הבריאות לא מצליח לספק.


למעשה, שוק הקנביס הישראלי כולו מושתת, עוד מראשיתו, על שני מדדי הזהב הנ"ל, וגם בימים אלה תמחור הזנים השונים בבתי המרקחת הולך יד ביד עם האחוזים של החומרים הפעילים, כאשר ברוב המקרים הטי.אייצ'.סי יהיה זה שיוביל. כך, ככל שהאחוז שלו בתפרחת גבוה יותר, גם המחיר בשוק יהיה גבוה יותר. מיותר לציין שאת החלטת בית המשפט העליון, שמחירה של כל שקית שמכילה 10 גרם תפרחת לא יעלה על 300 שקלים, דורס ברגל גסה כמעט כל יבואן או ספק והלקוחות, שכבר אינם נחשבים למטופלים, נאלצים לשלם.


המחיר, שזינק בבת אחת עם החלטת בית המשפט העליון האחרונה, עלה והאמיר, ובמקום כ-400 שקלים לטיפול חודשי היום נדרש כל מטופל לשלם אלפי שקלים עבור אותו הטיפול בדיוק. זאת אומרת שאם בעבר מטופל היה יכול לרכוש את התרופה שלו, בכמות לו היה זקוק - הכמות עליה המליץ לו הרופא המטפל, במחיר אחיד, לאחרונה הוא כבר נדרש לשלם מאות אחוזים יותר בכל חודש. נסו לחשוב כמה יאלץ לשלם מטופל שנזקק לגרם או שניים של תרופה בכל יום, באופן קבוע, או כמה ישלם אדם שמנסה להציל את חייו, כמוני, לאחר שהרופאים התייאשו ממנו כבר, ולשם כך נזקק לכמויות תפרחת גדולות במיוחד על מנת לרקוח בעצמו את התרופה שלו. מיותר גם להזכיר שהתרופה אינה מסובסדת כמעט בשום אופן ואף חברת ביטוח לא תפצה אותך עבור התשלומים הגבוהים. אחרי הכול, קנביס אינו חוקי בישראל.





חתול ירוק בשק

אז מה גורם ללקוחות לרכוש חתול בשק בכל פעם מחדש? כנראה בדיוק מה שגורם לרבים מהם לזנוח את הטיפול לאחר ניסיון אחד כושל או שניים - אף אחד לא מבין בתחום, אף אחד לא יודע כיצד לייעץ למטופלים או ללוות אותם בדרכם, וכך תעשייה שלמה של מיליוני שקלים מתגלגלת אך אינה מנוהלת. מפרנסת רבים וזונחת ופוגעת ברבים אחרים. מייצרת 'מאעכרים' שמסייעים ללקוחות תמימים בהוצאת הרישיונות ואז גם דורשת מהם לשלם מאות אם לא אלפי שקלים לביקור אצל רופא פרטי, כזה שגם יסכים להמליץ על קנביס כטיפול, וגם ידפיס להם את הרישיון בו במקום. מובן שישנם כאלה שצברו עם השנים ניסיון רב בסיוע למטופלים, עליהם ועל ה"מלאכים" שמסייעים בהתנדבות לחולים קשים ברקיחת השמן המרוכז אין לי מילה רעה אחת להגיד, אבל לצערי רוב רובם של היועצים בתחום גובל בחלמאות או ברדיפת בצע שמתובלת ברצון כנה לעזור. ככה מרגיש כל התחום הרפואי כטיפול אלקטיבי אלטרנטיבי לשעות הפנאי ולא כתרופה.


לסיכום, במקום לרפא את עצמנו ואת החברה שלנו, באמצעות צמח מופלא שעושה פלאים בכל העולם כבר אלפי שנים, אנחנו יוצרים עוד תלות, עוד מכשול ועוד קושי. במקום לטפל בבעיה אנחנו מנציחים אותה, הלכה למעשה, ובמקום להנגיש את הצמח לכולם ולאפשר לכל המעוניין לגדל לעצמו ובעצמו את העשב הגבוה, שצומח בקלות ובמהירות גם ללא כל ידע בגינון, אנו רק ממררים את החיים לחולים הכי קשים שלנו - החולייה הכי חלשה בשרשרת האנושית הנפלאה שהרכבנו, מאשימים אותם בזליגת החומר לשוק השחור ובעיקר מכניסים אותם למעגל של חובות כספיים עצומים, אשר גם אם יצליחו לרפא את עצמם בסופו של יום, יתקשו מאוד לעמוד בהם.


כך, הפכה ישראל, ממעצמה רפואית מובילה ובעלת שם עולמי במחקר, אליה עלו לרגל מכל העולם כדי ללמוד על קנביס, ליבואנית של מוצרי צריכה מבוססים קנביס לצרכי פנאי. מדינה שמייבאת עשרות טונות של פרחי קנביס בכל חודש, למרות שהוא עדיין נחשב כלא חוקי בישראל, ובניגוד מוחלט לכל היגיון. אגב, כבר ציינתי שאותם אלה שהיו אמונים עד לא מזמן על הרשות המחוקקת ועל הרשות האוכפת מתפקדים היום כיו"רים, יועצים ומנכ"לים של אותן החברות ומתפרנסים היטב מהסם האסור? כך, בדיוק כמו לפני כל מועד בחירות, מתגבר השיח בנושא אך דבר לא באמת משתנה, ואם כבר משתנה, אז לא בהכרח לטובה. רפואה שלמה.

515 צפיות0 תגובות