ייסורי גמילה - על הפער שבין קנביס רפואי לקנביס כלכלי

מכירים את זה שאתם קמים בוקר אחד כואבים, תשושים, עייפים ותפוסים, כהרגלכם, אתם שולחים את היד אל עבר התרופה הקבועה שלכם, זו שתמיד מסייעת לכם במצבכם, ומגלים שיותר היא לא קיימת? שהפסיקו לייצר ולמכור אותה? כי זה בדיוק מה שקרה לי הבוקר!

נכון, זה לא סוד שאני בעל רישיון לקנביס רפואי כבר הרבה זמן, וגם צורך כמויות לא קטנות מהתרופה באופן יומיומי - מה שעוזר לי לתפקד ולצלוח את תלאות היומיום כמיטב יכולתי. למעשה, לאחר שבשנה שעברה הרופאים שלי התייאשו ממני, ואני מהם, התרופה היחידה שעוד נשארה לי בארסנל התרופות היא הקנביס. הגראס. המריחואנה. לא באמת משנה איך תקראו לזה, כי עבורי זה הדבר היחיד שעוד עוזר.

הבעיה היא שקנביס זה שם גנרי לארון תרופות שלם. ארסנל של יכולות. וגם אם נחלק אותו באופן גס לשני סוגים - לכזה שמעורר, ושמתאים בעיקר ליום, ולכזה שמרדים, שמתאים בעיקר ללילה, עדיין נמצא עשרות או לא מאות של זנים שונים ומשונים בבתי המרקחת, שעושים כמעט את אותה העבודה. כמעט. אבל האבסורד הוא שמה שהתחיל לפני כ-30 שנה כטיפול חמלה עבור אנשים שהרפואה לא יכולה עוד לעזור להם, הפך היום לביצת הזהב של בתי המרקחת ומקנביס רפואי קיבלנו קנביס כלכלי. מתרופה לקנס, ועוד לכזה שקורע את הכיס של המטופלים בזמן שהוא מעשיר את כיסם של אלו שקרובים לצלחת.

למה כמעט עושים את העבודה? כי בשעה שזן אחד מרדים, אבל גם עושה קצת תיאבון, אחרים אולי מרדימים, אבל לא מעוררים תיאבון. יש זן שיעורר אותך ויעזור לך להתרכז, לכתוב ולקרוא, וזן אחר יעורר אותך, אבל יוציא אותך מפוקוס לחלוטין. וזה עוד לפני שדיברנו על כאב, בחילות ושאר תסמינים והתוויות. למעשה, לכל זן של קנביס ה"חותמת הגנטית" שלו, ובזמן שרובנו מתרכזים בעיקר ב-THC או ב-CBD, אנחנו שוכחים שיש בצמח עוד רכיבים רבים אחרים, שאחראיים על ויסות של מערכות שונות ורבות בגוף. כך, לעיתים רבות נדרשים המטופלים בקנביס רפואי לערבב מספר זנים בעת הצריכה רק במטרה לשפר את יעילות התרופה עבורם. כך, לרוב המטופלים, זן אחד עיקרי ליום וזן אחד עיקרי ללילה. זן אחד ש"נותן בראש" לכאבים, וזן אחד שגורם לך לאכול כמו שלא אכלת שנים.

לשמחתי, לפני כמה שנים, ולאחר הרפורמה הנוראית הקודמת בתחום, הצלחתי למצוא את הזן שעשה עבורי את רוב העבודה וגם ענה מבחינתי על רוב הדרישות, הן מבחינת האפקט הרפואי והן מבחינת המחיר. לזן קוראים "אלמנה לבנה", White widow, אם תרצו, ובמשך שנים גידלה אותו בישראל חברת BOL, שעד לא מזמן עוד נקראה "שאיפה לחיים". הזן התאים לי כמו כפפה ליד ובעזרת הרכב החומרים שבו יכולתי לעבוד מעט.. לקרוא מעט.. לחיות. אבל לא עוד. במשך השבועות האחרונים בדקתי בכל בתי המרקחת בארץ שמכרו את הזן ורוקנתי להם את המדפים, ולמעט סניפים בודדים של סופר פארם שמחזיקים במספר מצומצם ביותר של שקיות ושלא עושים משלוחים, משפרעם ומנצרת, נראה שלא נותר עוד זכר מהאלמנה שלי בשוק. מטאפורית, גם היא מתה כעת, ואנחנו המטופלים נותרנו יתומים.

למה? כי לפני כשנתיים החליפה חברת BOL בעלים, ומי שפעם היו המטופלים של החברה הפכו פתאום ללקוחות. כך, החברה שבעבר שמה את טובת המטופלים כנגד עיניה, מתחשבת כיום רק בבעלי המניות שלה ומנסרת אט אט את הענף עליה היא יושבת. כך בדיוק, הזן שעד כה עזר לי ולעוד רבים אחרים, אך לא היה רווחי מספיק עבורה, אינו מגודל, מיובא או משווק עוד, והכל מתוך החלטה מסחרית ניהולית קרה, ומתוך התעלמות גורפת מצרכי המטופלים עליהם נבנתה אותה החברה במשך שנים ארוכות. ככה בדיוק לוקחים מוניטין של חברה וזורקים אותו לפח, יחד עם החולים.

נכון, ישנם סוגים רבים של קנביס בשוק היום, ואוכל לנסות למצוא זן חדש שיעזור לי מתוך המבחר האינסופי, אבל הפסקת רצף טיפולי ארוך עבור חולה כרוני היא גם בעייתית, גם לא אתית, גם חסרת אחריות וגם מסוכנת. אחרי הכול, לא רק שמדובר בתרופה, או במוצר בעל תועלת רפואית שניתן במרשם רופא ובאישור משרד הבריאות, הרי שגם לגבי הפסקת שיווקה ואספקתה, לדעתי, צריכים מנהלי החברה לתת את הדין. בנוסף, לא רק שהמטופלים או הרוקחים לא קיבלו כל התראה מראש על הפסקת הייצור של הזן הוותיק, גם כשפניתי לחברה לבדוק הכצעקתה, מהר מאוד נמסר לי בתגובה, מזלזלת ביותר יש לומר, שבסוף היום מדובר בחברה מסחרית שכוונותיה רווח. נכון, אני לא מצפה מהם לעשות זאת בהתנדבות, ולראייה במשך שנים שילמתי להם, למשנעים שלהם ולבתי המרקחת שמוכרים את התרופה מטעמם המון כסף - אלפי שקלים בכל חודש, ובינינו, זה קצת אבסורד שחברה שמיועדת לספק תרופה לבעלי רישיונות מתנהגת כך כלפי בעלי הרישיונות ומתנערת מהם.

אבל למה אפשר לצפות כשהשוק של שימוש הפנאי בקנביס בישראל זולג אל תוך השוק הרפואי? במשך שנים רבות חששו האחראיים על התחום שיקרה ההפך, מכך הם דאגו להזהיר אותנו כל הזמן, אבל בסופו של דבר, היום, לרוב החברות המשווקות קנביס רפואי בישראל אכפת רק מלמכור זנים עתירי THC במחירים גבוהים ככל האפשר, ולעזאזל עם הרפורמה, עם משרד הבריאות או עם החולים. מבחינתם מדובר בפרה חולבת של ממש, שמניבה להם כסף רב בזכות רבבות רבות של לקוחות, גם במחיר של פגיעה בחולים שעושים שימוש בקנביס באופן קבוע מסיבות רפואיות או נפשיות.

נכון, אני תמיד יכול לעבור לאמסטרדם, או למדינה אחרת בה הסדירו כבר את חוקי הגידול והמכירה של העשב הזה, אבל כמו שכתבה פעם המשוררת, גם שם אהיה לבד. הייתי פונה שוב למשרד הבריאות או ליחידת הקנביס הרפואי, אבל מזמן הבנתי ששם אין עם מי לדבר. הייתי פונה לבית המשפט או לערכאות גבוהות יותר, אבל גם הם לא באמת ערים לסבל של המטופלים, וכשהם ערים לו הם עדיין לוקחים את ההחלטות הלא נכונות ובוחרים בטובת החברות הגדולות.

אז היום, בצר לי, בכואב לי וביקר לי, אני צריך שוב להתחיל מההתחלה ולהתחיל לחפש זן שיתאים עבורי. כזה שלא יזרוק את כל העבודה הקשה שעמלתי עליה בשנה ארוכה של שיקום לפח. כזה שאני צריך לרכוש שקית של 10 גרמים ממנו בכ-300 שקל, לנסות פרח או שניים ממנה, להבין שהם לא מתאימים לי ולעבור לשקית הבאה. ולזאת שאחריה ולזאת שאחריה. כאילו שזה לא יגרום לי לאבד ימים יקרים. כאילו שזה קל בכל כמה ימים להחליף שוב תרופה ולראות איך הגוף מסתגל אליה או מגיב. כאילו שלא הייתי כבר במשחק הזה כבר בפעם הקודמת. כאילו שזה לא יקרה שוב בעתיד הקרוב. כאילו שמשרד הבריאות רק מבקש לעשות אותי חולה וכולם שוב שותקים. כאילו שלמישהו אכפת.