יש בי אש

כן, יש בי אש, אבל לא תמיד אני נותן לה ביטוי.

כי בפעם האחרונה שהיא בערה היא קצת יצאה משליטה, ואני, לא רק שנשרפתי, אלא נאלצתי לאחר מכן גם להזעיק בעצמי את כוחות הכיבוי.

כי האש לא דולקת רק ביום, היא דולקת בלילה גם.

שומרת עליי מלקפוא, מחממת אותי ואת עולמי היטב, ובלעדיה נראה לי שאני פשוט לא קיים.

אבל בדיוק כמו שהיא מחממת, היא עלולה שוב לצאת משליטה ובבת אחת את כל שבניתי לשרוף.

והתחושה שמקננת בתוכי היא שאם אתן לה לפרוץ החום הבלתי אפשרי הזה יוביל אותי שוב, מהר מאוד, אל הסוף.

אז אני מנסה לצנן מעט את ההתלהבות, ולהנמיך את רף הציפיות, כמו גם את גובה האש.

אבל עדיין מקפיד לשמור על הגחלת לוחשת, כדי שבכל רגע נתון האש שבתוכי תוכל שוב להצית עצמה ובבת אחת להתפרץ.

כי בינינו, כל מה שצריך בשביל לייצר להבה היא חיוך מבויש, מבט עמוק, ליטוף, או סתם איזו מילה טובה.

וניצוץ אחד קטן, אתם בטח יודעים, יכול להצית גם את השדה הכי גדול והכי יבש.

והלב, כשהוא מלא באהבה, הוא חם ומחמם הרבה יותר מאשר אש.