לא מזמן נאלצתי להיפרד מ-700 שקלים. למה? כי לפני כארבע שנים חניתי את רכבי, זה שנושא תג חנייה ייעודי לנכים, על המדרכה בסמוך ללשכת התעסוקה של כפר-סבא. המקום, שידוע במצוקת החנייה הגדולה שבו, מפעיל אמנם חניון מוסדר בתחתית המבנה, אך מפעיל החניון החליט, משום מה ובניגוד לחוק, שאין הוא מקצה מקומות חנייה עבור ציבור הנכים שזקוקים לו כל-כך ואף גובה סכומים שערורייתיים עבור כל שעת חנייה. לכן, ובלית ברירה, נאלצתי להחנות את רכבי על המדרכה, למספר דקות בלבד, וזאת לאחר שווידאתי שאינו מפריע לתנועה ואינו מהווה מכשול לאיש. מה רבה הייתה הפתעתי כאשר חזרתי אל הרכב וגיליתי דוח חנייה מוצמד לשמשה הקדמית שלו.
כבר שנים שמתגאים בעיריית כפר-סבא בכך שהם מובילים את תחום הנגישות בארץ, אבל המציאות בשטח מוכיחה אחרת. פעם אחר פעם אני שומע עוד ועוד סיפורים על אנשים בעלי מוגבלויות, המוכרים על ידי הביטוח הלאומי בשל מצבם הרפואי ושבעקבותיו קיבלו 'תג חנייה לנכה' מטעם משרד התחבורה, שלא רק שלא מצאו חנייה מסומנת פנויה בעיר, אלא שכאשר החנו את רכבם בסמוך אל היעד אליו ביקשו להגיע, נדהמו לגלות דוח חנייה מוצמד לשמשת המכונית.
כך נראתה זירת הארוע ביום המדובר. הרכב שלי חנה היכן שחונה הרכב הלבן. אין מעבר חצייה בטוח. הדרך ש"חסמתי" חסומה כליל והחניות שהיו בצדו השמאלי של הכביש הופקעו לטובת העבודות.
"עיריית כפר סבא מובילה את תחום הנגישות בארץ ופועלת במהלך כל השנה על מנת להנגיש את כלל הפעילות העירונית לכלל התושבות והתושבים", ציין ראש העיר בפתיחת אירועי חודש המודעות לאנשים עם מוגבלויות לפני כמעט ארבע שנים, כמה ימים לפני הדוח המדובר. "אנו נמשיך להוביל את תחום חשוב זה. בכפר סבא 'מוגבלות היא לא מגבלה' היא לא רק סיסמה אלא דרך חיים. בכפר סבא כולם שווים". כך הצהיר, אמנם, אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. "בלי מודעות לא נבין את חשיבות הנגישות", הסבירה באותו הכנס ממש גם לירית שפיר שמש, מחזיקת תיק הנגישות והמודעות לאנשים עם מוגבלויות בעירייה. "כ-20 אחוז מאוכלוסיית המדינה הם אנשים עם מוגבלויות. לא תמיד נראה עליהם את המוגבלות, אך חובתנו כקהילה, ובוודאי בעירנו כפר סבא, להנגיש את הסביבה ואת עצמנו, כדי שיחושו בנוח ויקבלו סיוע ושירות ככל אדם", הוסיפה.
אותן הצהרות, אגב, לא הפריעו לאותה הרשות לבצע הפליה של ממש בין ציבור הנכים, מה שגרם לנכה בעל תג חנייה לנכה, שחנה בחניית נכים ייעודית בחניון המרכז המסחרי "G" שבמזרח העיר, לקבל גם כן דוח על חנייה במקום אסור. מסתבר שבעיר החליטו שלנכים עם מעלון עדיפות על נכים אחרים ולכן קראו לפקח שיעניש את אותו הנכה על לא עוול בכפו. על העובדה שרשות מקומית מבצעת אכיפה בררנית של חוקי חנייה שאינם קיימים במתחם מסחרי פרטי לא ארחיב כאן את הדיבור, אך ארגוני הנכים הארציים כבר פנו בעבר לבתי המשפט בנושא וביטלו את ההחלטה המגוחכת והפוגענית. "אני מאחלת שנלמד להכיל ולקבל את כל האנשים כשווים ומתוך כך נשאף לספק לכולנו, עם ובלי מוגבלות, חוויית שירות ושותפות הרבה יותר איכותית, ולא רק בחודש זה", התגאתה שפיר שמש, אך לשווא. לאחר שפנה אותו נכה לעירייה, והתריע על כך שהחוק אינו מאפשר הפליה בין נכה אחד לאחר, בוטל הקנס, "לפנים משורת הדין".
רכבי - כפי שצולם על ידי הפקח. ניתן לראות בבירור את העמוד העקום שחוסם את הדרך.
הבעיה מוכרת וידועה, אך העירייה מתעלמת
כבר שנים מתריעים התושבים על המצוקה, ורק בשנה שעברה, בביקורת שנערכה על ידי מבקר העירייה, נמצא כי הנתונים הקיימים בידי העירייה, אודות מספר החניות המיועדות לנכים, אינם מדויקים. הדוח אמנם מתייחס רק לחניות פרטיות ולא ציבוריות, אך ניתן להקיש ממנו היטב על הטיפול שמקצה העירייה המדוברת לנושא רגיש זה. לכן, ולאור הנסיבות, לא נותרה לי ולשכמותי אפשרות אחרת מלבד לחנות היכן שרק ניתן ולסכן את מצבנו הרפואי או לחילופין לשלם סכומים מופקעים עבור זכות חנייה קצרת מועד בחניונים הסמוכים.
אבל על מה כל המהומה? אסביר. בחודש דצמבר 2019 החניתי את רכבי ברחוב הטחנה בדרום כפר-סבא, בסמוך למרכז שרונה. כאדם רגיש ושומר חוק, נטול כל עבירת תנועה או חנייה בעברי, תמיד אני מקפיד שהאופן בו אני מחנה את רכבי לא יפריע או יסכן את משתמשי הדרך, וכך בדיוק היה גם באותו הבוקר. לאחר שפוטרתי ממקום עבודתי בשל מצבי הרפואי נדרשתי להגיע אחת לשבוע, למשך מספר דקות בלבד, לסניף לשכת האבטלה שבעיר, "לחתום אבטלה".
כבר שנים ידועה ומוכרת לכל מצוקת החנייה הגדולה באזור הצפוף, שרק גברה באותם ימים בהם החלו בבניית מגדל המשרדים החדש והיוקרתי שתוכנן לקום במקום. לשם הקמתו, אגב, בוטלו שורות שלמות של מקומות חנייה שהיו במקום ואפילו השומר שבכניסה לחניון הסמוך דאג לעדכן אותי כי במקום אין עוד חניות שמורות לנכים ושכל מי שמעוניין לחנות במקום – עליו לשלם מחיר מלא. 30 שקלים לשעה או חלק ממנה. במשך דקות ארוכות ניסית את מזלי מול אלוהי החנייה עד שלבסוף הצלחתי לאתר מקום שהתפנה, על המדרכה שמאחורי בית המשפט, מקום ממנו בדיוק יצא רכב אחר. נכון, מדובר היה בחנייה על המדרכה, שבימים כתיקונם אינה אמורה לשמש כמקום חנייה אלא כמעבר, אך לאור העובדה שהדרך הייתה חסומה למעבר תקין או בטוח גם בלעדיי, תיארתי לעצמי שלא תהיה בכך בעיה, שכן בדיוק לשם אותם מצבים נועד תג החנייה האמור. מהר מאוד הסתבר לי שטעיתי, וכאשר שבתי אל אותה החנייה, פחות מעשר דקות לאחר מכן, כבר הוצמדה הודעת התשלום לחלון הקדמי של הרכב.
אבל לפעמים כל מה שנדרש כדי לתקן את המעוות זה להצביע על הבעיה וכך בדיוק ניסיתי לעשות. מיד עם קבלת דרישת התשלום פניתי אל ראש העיר במכתב ובו הסברים לגבי הבעייתיות הגדולה מולה ניצב קהל שלם של אנשים עם מוגבלויות, שזקוקים לחנייה נגישה וקרובה בכל פעם שהם יוצאים מהבית. באותו המכתב ניסיתי לפנות את ליבו של ראש העיר, להציג את מצבי האישי ואת החור הגדול שנוצר לי בכיס באותה תקופה, זה שחייב אותי לגשת ללשכת האבטלה כשמצבי הרפואי החמיר, אך לשווא. המכתב אפילו הגיע לידיו של מקומון עירוני, שדאג לפרסם את הידיעה וניסה לעזור ולהסדיר את המצב העגום, אבל נראה שלא משנה מה ניסיתי, ההתייחסות היחידה לה זכיתי מצד העירייה היה מכתב לקוני בו הם משיבים כי קיבלו את הפנייה שלי ויבדקו אותה.
גם ארבע שנים אחרי - הדרך המדוברת אינה מובילה לשומקום.
"אנו מודים לתושב על תשומת לבו"
"צר לי להיות זה שמצביע על כך שהמלך הוא עירום ושכל נתיניו עיוורים, ותוך כדי גם להעיב על הרצון הטוב ועל החגיגות, אך החלטת העירייה התמוהה - לציין את היום הבינלאומי לזכויותיהם של אנשים בעלי מוגבלויות בחודש שלם של פעילויות, הצגות וסדנאות, תוך שהיא רומסת את זכויותיהם, הינה צינית פוגענית ומעליבה, עומדת בבחינת לעג לרש, ומשאירה אותי ואת ציבור הנכים כולו עם טעם מר מאין כמוהו", כתבתי אז לראש העיר רפי סער, אך הוא בחר להתעלם. מסתבר שיותר פשוט לשלוח פקח שיגרוף עוד כמה שקלים לקופת העיר מאשר מישהו שיתקן את מפגעי הדרך ויאסוף את הפריטים שחוסמים את המעבר.
בהיעדר תגובה מטעם ראשות העיר פניתי גם אל מחלקת הפיקוח והאכיפה של עיריית כפר סבא, אך שם הקפידו כבר לגלגל את האשמה לפתחי ולציין שרכבי צולם במועד רישום הדוח, כאשר הוצב על המדרכה "באופן שחסם מעבר בטוח של הולכי רגל / עגלות ילדים או עגלות נכים" - תגובה צינית וחסרת כל זיקה או קשר למציאות. היום, אגב, כמעט ארבע שנים לאחר מכן, שונתה העבירה שעל הודעת התשלום לעבירת "4 גלגלים על המדרכה". "באשר לדוח שקיבל התושב ברחוב הטחנה, התושב החנה את רכבו על המדרכה באופן שחסם כליל מעבר על המדרכה להולכי רגל בכלל, ולאנשים עם מוגבלויות, בין היתר נכים בכיסאות גלגלים בפרט, כמו גם להורים עם עגלות ילדים, ומסכן את הולכי הרגל באזור, הנאלצים במקרה כזה לצעוד על הכביש ולסכן את עצמם. באשר לתוואי הדרך החסום, כפי שעולה בתלונת התושב, אנו מודים לתושב על תשומת לבו למפגעים והנושא הועבר לטיפול מידי של הגורמים המקצועיים בעירייה".
אבל אני לא הסכמתי לוותר, שכן מי שחסם את הדרך מלכתחילה הינה העירייה ולא רכבי, אך גם תמונות המוכיחות את דבריי, ושמעידות על הבעייתיות של המעבר במקום לא זכו כלל להתייחסות. נכון, חלק מהמפגעים כבר הוסרו מהדרך עם השנים וגם עמוד התאורה העקום זכה ליישור קל, אבל אפילו היום, שלוש וחצי שנים לאחר שפניתי אל העירייה בנושא, נותרה הדרך חסומה למעבר לבעלי כיסאות גלגלים, ואפילו להולכי רגל לא הייתי ממליץ לעבור במקום, בהיעדר מעבר תקין או מעבר-חצייה מסודר. "בינינו, אם מישהו כבר צריך לתת את הדעת על כך ולקבל דוח על חסימת הדרך - זו אמורה להיות הרשות המקומית אותה אתה מנהל ולא אני", סיכמתי אז את מכתב הערעור ששלחתי, אך כמו שבטח כבר ניחשתם - התייחסות ראויה לשמה טרם התקבלה. המכתב, אגב, נשלח לראש העיר בחמישה לדצמבר 2019.
יותר משלוש שנים לאחר מכן זכיתי לקבל תגובה לפנייתי, אמנם, אך מיותר לציין שאין בה כל התייחסות לתוכן ועיקרה דרישת תשלום והתראה לפני פתיחה בהליכים. כך, בחוסר תום-לב גמור מצד הרשות המקומית, הפך קנס בסך 400 שקלים להוצאה מיותרת של 700 ₪, לאחר תוספת "הוצאות הגבייה" תמוהות. "החלטת התובע העירוני הינה סופית ולא ניתנת לערעור", הוסיפו באותה תגובה לקונית. "אני בודקת את הנושא על מנת שהדברים יהיו ברורים מעתה ואילך", ניסתה שוב מחזיקת תיק הנגישות של העיר, אבל גם היא לא טרחה לחזור אליי עם תשובות. בלית ברירה שילמתי את חובי.
אבל לסיכום, אם אתם שואלים אותי, יכול מאוד להיות שמדובר ב"שיטת מצליח" הישראלית והידועה, ושהתגובה המאוחרת מאוד לפנייתי הגיעה כחלק מאסטרטגיה בה או שאשכח את פרטי המקרה ואשלם את הדוח, כולל העלויות הנוספות שהושתו עליי, או שיהיה לי קשה לספק ראיות מזכות, ארבע שנים לאחר המקרה, ואז שוב, ניחשתם נכון – אשלם את הקנס. בדיוק מהסיבה הזאת היה לי חשוב לעבור שוב במקום, ארבע שנים לאחר מכן, ולהוכיח שאותה בעיה נותרה עומדת בעינה, והמעבר עודנו חסום למעבר. מעבר לכך, מגרש החנייה החדש שנפתח, כמאתיים מטרים ממקום האירוע, רק מעיד על הצורך האדיר בחנייה מסודרת במקום, לציבור הכללי ולציבור עם מוגבלויות בפרט, שכן גם מקומות החנייה שנוספו בבניין החדש שנבנה בשנים אלה אינן מספיקות לבאי המקום. את תגובת העירייה לנושא הפעם כבר לא טרחתי לבקש, וכל כוונתי היא פשוט לשתף ולהזהיר – אם אתם נכים, אל תחנו בכפר-סבא.